הפרעות נפשיות במחלת פרקינסון

מחלת פרקינסון הינה מחלה הקשורה למערכת העצבים. היא מתחילה בסביבות גיל 40 ומתקדמת באופן איטי לאורך השנים. המחלה מאופיינת בהפרעות מוטוריות טיפוסיות כמו האטה וירידה בתנועה, רעד בלתי רצוני, נוקשות, חוסר יציבות בזמן ההליכה ועוד. בנוסף לביטוי הפיזי מחלת הפרקינסון יכולה לגרום להפרעות נפשיות כמו דיכאון וחרדה.

הפן הנפשי שבמחלה

יותר ויותר מתחזק הקשר בין הפן הפיזי לפן הנפשי של מחלת הפרקינסון. כיום ידוע כי המחלה לא כוללת רק סמפטומים מוטוריים אלא גם סימפטומים נפשיים המשפיעים על רמת המחלה, על רמת התפקוד של האדם החולה ועל איכות חייו.

ניתן להסביר תופעה זו על ידי השילוב בין השינויים הפתולוגיים במוח המתרחשים בעקבות התפתחות המחלה לבין התגובות הרגשיות של החולים כלפי מחלתם הקשה שאינה ניתנת לריפוי ולתופעות הלוואי של התרופות עליהם לקחת.

ההשפעה של השינויים במוח על המצב הנפשי

מתוך ניתוח של המערכת הנוירופתופיזית במוח החולים ניתן למצוא קשר בין הסימפטומים הנפשיים לבין השינויים הנוירולוגיים המתרחשים בעקבות המחלה. שינויים כמו ירידה בדופאמין המכיל בנוסף גם את הסרוטונין ונוירוטרנסמיטורים אחרים הנמצאים במערכת הלימבית (מערכת הקשורה לרגש, למוטיבציה ולקשר בין רגש לזיכרון), ב- ventral striatum ובאזורים מזו- קורטיקליים.

מתוך מחקרים אשר בדקו מוחות של חולי פרקינסון לאחר מותם נמצאו שאריות מוקדמות של Raphe nuclei וגרעין Locus ceruleus, המכילים בעיקר נוירוטרנסמיטורים מסוג סרוטונין ונורדרנרגין הגורמים בעיקר לירידה במצב הרוח ולדיכאון.

כמו כן נמצא ריכוז סרוטונין נמוך באזורים פרונטליים ובהיפוקמפוס. כל הממצאים הללו ועוד מצביעים על קשר בין שינויים נוירולוגים במוח המתרחשים בעקבות המחלה ומשפיעים על מצבם הנפשי של חולי הפרקינסון.

הפרעות נפשיות במחלת פרקינסון

ארבעת הסימפטומים העיקריים הבאים לידי ביטוי בעקבות המחלה הם: דיכאון, חרדה, פסיכוזה ופגיעה קוגניטיבית\ דמנציה.

• דיכאון – כ- 10-45% מחולי הפרקינסון יסבלו גם מדיכאון אשר פוגם באופן משמעותי באיכות חייהם. הדיכאון של חולי הפרקינסון דומה בתסמיניו לדיכאון הכללי וכולל: אדישות, איטיות פסיכומוטורית, עצבות, חשיבה פסימית ודאגה. לעומת חולי הדיכאון האחרים, חולי הפרקינסון אינם סובלים מתחושות האשמה עצמית, מדברים על התאבדות אך לא יביעו התנהגות אובדנית. לעיתים רבות הדיכאון מלווה בחרדה. טיפול נעשה על ידי תרופות דופאמירגיות, תרופות נוגדות דיכאון כמו ה- SSRI בשילוב עם טיפול התנהגותי ולעיתים נדירות נעשה טיפול בשוק חשמלי.
• חרדה – כ- 40% מחולי הפרקינסון יסבלו גם מהפרעות חרדה. הסימפטומים דומים לתסמיני החרדה הכלליים וכוללים: קשיי נשימה, הזעות, חוסר נוחות באזור החזה, חוסר שקט, סחרחורת וכאבי בטן. החרדה יכולה להופיע כתופעת לוואי של הדיכאון, של התרופות או השינויים הקיצוניים במצבי הרוח. הטיפול בהפרעות החרדה הינו שילוב בין טיפול התנהגותי לטיפול תרופתי.
• פסיכוזה – כ- 20-40% מחולי הפרקינסון יסבלו גם מפסיכוזה, כאשר הסימפטום העיקרי שלה הוא הזיות שווא המלוות לעיתים גם במחשבות יחס. הזיות הקשורות לחוש הראיה הן הנפוצות ביותר ובאות לידי ביטוי בעיקר בשעות הערב. הסיבה העיקרית להופעת הפסיכוזה היא הטיפול התרופתי הניתן לחולי הפרקינסון, אך קיימות סיבות נוספות אותן יש לחקור. הפסיכוזה באה לידי ביטוי בקרב חולי הפרקינסון בשני אופנים עיקריים. האחד, כהזיית ראייה קלה של אדם או חיה. החולה מודע לחוסר המציאות ולרוב אינו זקוק לטיפול תרופתי אנטיפסיכוטי. השני, הזיות ומחשבות שווא מורכבות הגורמות לתחושות פחד וחרדה. סימפטומים אלה באים לידי ביטוי בעיקר בקרב החולים הדמנטיים. הטיפול בפסיכוזה בקרב חולי הפרקינסון מורכב, מכיוון שהתרופות שעשויות לעזור במקרים אלו מחמירות את הסימפטומים המוטוריים של המחלה.
• פגיעה קוגניטיבית ושיטיון – כ- 50% מחולי הפרקינסון יסבלו מפגיעה קוגניטיבית קלה הכוללת תסמינים של מחשבה איטית, קושי בשליפת מילים מהזיכרון, ירידה ביכולת הביצוע והפרעה בתפיסה החזותית המרחבית. השיטיון יכול להופיע בקרב כ- 80% מן החולים הנמצאים בשלבי המחלה המתקדמים ותסמיניו כוללים: קשיים בתכנון, האטה פסיכומוטורית, היעדר מוטיבציה, דעתם מוסחת בקלות ושינויים באישיות. הטיפול הראשוני הינו בגורמים העלולים להחמיר את הפגיעה הקוגניטיבית כמו זיהום, התייבשות וכדומה. בהמשך תיתכן הפחתה במינון או הפסקה של התרופות האנטיכולינרגיות והסדטיביות. בנוסף לכך יש להקפיד על שעות שינה מלאים ולהימנע מהרדמה ואשפוזים שאינם הכרחיים. כמו כן ניתן להשתמש במעכבי כולינאסטרז.

לסיכום, יש להכיר בטיפול בהפרעות הנפשיות של חולי הפרקינסון כחלק מן המרכיב הטיפולי של המחלה בכלל בכדי להביא לשיפור באיכות חייהם.

ראו גם:
פילאטיס לטיפול בפרקינסון