פרקינסון – תוחלת חיים

פרקינסון היא מחלה אשר פוגעת בתאים המייצרים דופמין בחלק מסויים של המח האחראי על תנועות מוטוריות ועל כן גורמת לפגיעה הולכת וגדלה בכישורים מוטוריים שונים של החולים בה.

תפוצת המחלה

אירגון הבריאות העולמי מעריך כי קיימים מעל שלושה מיליון חולי פרקינסון רק במדינות המתועשות הגדולות והיא נחשבת למחלה הניוונית השנייה בשכיחותה בעולם (אחרי אלצהיימר). שכיחות המחלה גדולה יותר בקרב אנשים לבנים באירופה ובצפון אמריקה. בישראל מעריכים כי ישנם כעשרים אלף חולים.

מחלת הפרקינסון פוגעת בכ-0.01% מהאוכלוסייה הכללית, אך שיעורים אלה עולים באופן משמעותי ככל שבודקים אוכלוסייה מבוגרת יותר. כך למשל, כאשר בוחנים את אוכלוסיית הקשישים בגילאי 60-70 נמצא כי 0.5-1.0% מהם סובלים מפרקינסון ובקרב אנשים בני 80-90 שנים עולה השכיחות כמעט עד ל-4%.

גילאים שכיחים

כאמור, שכיחות מחלת הפרקינסון באוכלוסייה עולה ככל שעולה גיל האוכלוסייה הנבדקת. הגיל הממוצע בו פורצת המחלה בעולם הוא 55-60 ובארץ, על פי פרסומי משרד הבריאות, עומד הגיל הממוצע על 58. יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם המחלה פורצת בגילאים מוקדמים יותר. הערכות עומדות על כך שאחד מכל 20 מקרים של פרקינסון מופיע אצל אדם מתחת לגיל 40.

שלבים במחלת פרקינסון

פרקינסון היא מחלה פרוגרסיבית- כלומר, התסמינים הראשונים להופיע הם חלשים ועשויים לפגוע אך מעט בשגרת חייו של החולה, אך הם מתפתחים ומתעצמים במשך הזמן. כמו כן, מדובר במחלה חשוכת מרפא ולכן כאשר אדם אובחן כחולה בפרקינסון הוא ישא אבחנה זו עימו במהלך כל חייו.

התקופה הראשונה של המחלה מכונה לעיתים "ירח דבש", מכיוו שבזמן זה התסמינים במחלת פרקינסון חלשים יחסית, מאפשרים רמה מסויימת של המשך תפקוד וקיום שגרה והחשוב מכל- התגובה של החולים לטיפול התרופתי טובה. תקופה ראשונית זו נמשכת בממוצע 2-5 שנים. אצל רוב החולים (50-90%), לאחר 5-10 שנים של טיפול תרופתי בתסמינים הראשוניים, חלה החמרה משמעותית בתפקודים המוטורים, יחד עם ירידה משמעותית ביעילות הטיפול התרופתי הקלאסי.

המוות מפרקינסון נגרם בדרך כלל בעקבות מחלה שניונית, המתווספת על מצב בריאותי לקוי בעקבות הגבלת התנועה. חולים רבים נפטרים ממחלות כגון דלקת ריאות, סיבוכי שפעת וכדומה.

הארכת תוחלת החיים באמצעות תרופות

התרופה הקלאסית המשמשת לטיפול בתסמינים הראשוניים של מחלת הפרקינסון נקראת L-dopa. תרופה זו עוזרת בעיקר בשנים הראשונות לאחר פרוץ המחלה, אך היא בעלת תופעות לוואי לא נעימות הכוללות בחילות, הקאות, לחץ דם נמוך, תנועות לא רצוניות (עוויתות ותנועות ראש), חוסר מנוחה ולעיתים אפילו בלבול. כיום קיימות בשוק תרופות נוספות (כגון אזילקט), שנחשבות לבטוחות יותר ובעלות פחות תופעות לוואי. יש לציין, שתרופות אלה עוזרות לכ-75% מהחולים, אך לא כל הסימפטומים האופייניים למחלה מגיבים בצורה שווה לטיפול.

בנוסף, L-dopa עשוייה להקטין את תסמיני המחלה באופן משמעותי ביותר, אך היא אינה יכולה להאט או לעצור את התפתחותה ועל כן היא אינה נחשבת לתרופה מאריכת חיים. ככל שהמחלה מתקדמת, החולים מתחילים להרגיש באופן בולט יותר מתי פגה השפעת התרופה, והמעברים בין תפקוד מוטורי סביר לתפקוד לקוי הופכים לחדים וקשים יותר.

תרופות בשם Bromocriptine ו-Pergolide עשויות להאריך את משך הזמן בו L-dopa משפיע על הסימפטומים של החולים. Selegiline גם היא תרופה נפוצה מאוד שמעכבת את הצורך להשתמש ב-L-dopa, וגם מאריכה את השפעתו.

בנוסף, במקרים קיצוניים, נערכים בקרב חולי הפרקינסון הליכים ניתוחיים ממוקדים, על מנת לעצור סימפטומים מסויימים, כגון רעד בידיים. כאמור, גם הניתוחים אינם עוצרים את התקדמות המחלה ואינם מאריכי חיים, אך הם עשויים לשפר את איכות החיים של החולים.