פרקינסון – תרופות

מחלת פרקינסון הינה מחלה נוירולוגית של הגיל המבוגר, בה קיימת פגיעה במרכזים המוחיים האחראיים על תכנון התנועה והפעילות המוטורית של הגוף. המחלה הינה בעלת אופן פרוגרסיבי, כלומר נוטה להתקדם בחומרתה עם השנים.

הפעילות המוטורית שנפגעת גורמת לרעד בידיים, הליכה איטית ואיטיות בהפקת תנועה בכלל, ירידה בתפקוד שרירי המימיקה- האחראיים על הבעת הפנים, עד כדי מראה פנים "קפוא" יחסית ובהמשך חוסר יציבות בהליכה ונפילות חוזרות, דמנציה (שכחה) וירידה כללית בתפקוד.

כיצד פועלות התרופות נגד פרקינסון

מגוון התרופות הקיים כיום בשימוש לטיפול בפרקינסון פועלות בדרך דומה, שמטרתה הסופית הגברת הנוירוטרנסמיטור דופמין בסינפסה (המרווח הבין-עצבי). במצב תקין, דופמין מופרש מקצה נוירון אחד ופועל על הקולטנים לדופמין בקצה הנוירון "המקבל", לעידוד פעילות הנוירון וכך למשל לעידוד התנועה.

במחלת הפרקינסון נפגעים אותם מרכזיים מוחיים, לכן הפרשת הדופמין יורדת והפעילות העצבית המוחית במרכזים אלו נפגעת. התרופות פועלות על הגברת ייצור הדופמין והפרשתו המוגברת לסינפסה או לחליפין על ידי עיכוב פירוק הדופמין מהסינפסה או עיכוב הנוירוטרנסמיטורים מעכבי הדופמין, כך שבסופו של דבר ייוותר דופמין פעיל במרווח הבין עצבי בכמות מספקת.

למעשה, מרבית התרופות פועלות לצורך הפחתת הסימפטומטים של המחלה ולא לצורך מניעתה. כיום אין טיפול שיכול להביא לריפוי המחלה.

תרופות לטיפול במחלת הפרקינסון

הטיפולים המקובלים הקלאסיים אשר נמצאים בשימוש נרחב במחלת הפרקינסון הינם תחליפי הדופמין או תרופות המגבירות את הפרשת הדופמין בסינפסה במישרין או בעקיפין:

• Levo-dopa / Carbidopa – נקראית גם בשם דופיקר והינה התרופה הנמצאת בשימוש הנפוץ ביותר במחלה. מדובר בדופמין טבעי, אשר ביכולתו להיספג באופן פחות ברקמות הגוף ולחדור טוב יותר לרקמת המוח, שם פעילותו באה לידי ביטוי. התרופה נמצאת בסל התרופות.

• Ropinirole – נקראית גם רקוויפ, תחליף דופמין, קיימת גם בשימוש מושהה. נמצאת בסל התרופות.

• Entacapone – נקראית גם קומטן, פועלת בשילוב עם דופיקר, לצורך הגברת ספיגת הלבודופה במעי. התרופה נמצאת בסל התרופות.

• Pramipexol – נקראית גם סיפרול, סוג של תחליף דופמין. נמצאת בסל התרופות.

• Apomorphine – נקראית גם אפוקין/ אפו-גו, ניתנת בזריקה, פועלת כתחליף דופמין והוכנסה לאחרונה לסל התרופות.

• Trihexyphenidyl – נקראית גם ארטן, פועלת באופן עקיף על ידי עיכוב האצטילכולין- נוירוטרנסימיטור שמעכב את הפרשת הדופמין במוח. בצורה זו, על ידי עיכוב המעכב, מוגברת הפרשת הדופמין בסינפסה. התרופה נמצאת בסל התרופות.

• Biperiden – נקראית גם דקינט, פועלת בצורה דומה לארטן, על ידי עיכוב המעכב של דופמין, ובעצם מביאה על ידי כך להגברת הפרשת הדופמין. התרופה נמצאת בסל התרופות.

• Amantadine – נקראית גם פ.ק.מרץ, פועלת על חסימת הנוירוטרנסימטור גלוטמט, שמהווה חומר מעכב וגורם לנזק נוירונלי, על ידי כך בעקיפין גורמת להגברת הדופמין בסינפסה. נמצאת בסל התרופות.

• Selegiline – נקראית גם אלדפריל / ג'ומקס, מעכבת את פירוק הדופמין ועל ידי כך גורמת להעלאת רמתו בסינפסה. נמצאת בסל התרופות.

• Rasagiline – נקראית גם אזילקט, פועלת בדומה ל-Selegiline מבחינת מנגנון הפעולה, אולם נכון להיום מהווה התרופה היחידה שהוכחה כמעכבת את התקדמות המחלה במחקרים קלינים ראשוניים ואשר אינה פועלת אך ורק על ידי הפחתת הסימפטומטים של המחלה. התרופה נירשמת עבור המטופלים, אולם אינה נמצאת בסל התרופות ועלותה יקרה יחסית.

• Stalevo – תרופה משולבת המכילה הן את המרכיבים של דופיקר והן של קומטן, גם תרופה זו אינה נמצאת עדיין בסל התרופות.

חשוב לציין כי מרבית המטופלים נוטלים לרוב שילוב של תרופות, מעין קוקטייל מותאם עבור מצבם ובהתאם להתקדמות וחומרת המחלה. השאיפה היא להגיע לייצוב המחלה, שכן אינה ניתנת לריפוי או למניעה והמטרה היא לעשות זאת תוך שימוש במינונים נמוכים ועם תופעות לוואי מינימליות.

בנוסף לתרופות המרובות הקיימות, ישנם אף טיפולים לא תרופתיים למחלת הפרקינסון למשל Deep brain stimulation- שיטה בה מבצעים השתלת אלקטרודות קוצב בגרעיני המוח הפגועים, המעודדות את התאים להפרשת דופמין. קיימים בנוסף טיפולים ניסיוניים נוספים אשר טרם אושרו לשימוש ע"י ה-FDA, וכן טיפולי רפואה משלימה כמו דיקור סיני, הומאופתיה וכדומה, המקלים על החולה.