פרקינסון

פרקינסון היא מחלה חשוכת מרפא, אשר התפתחותה מתמשכת לאורך זמן ועיקר פגיעתה בתאי המח. שכיחות מחלת הפרקינסון בישראל עומדת על 25,000 אנשים. גיל הפריצה הממוצע של המחלה הוא בסוף העשור החמישי של החיים, אך לעיתים היא מתפרצת גם בגילאים מוקדמים יותר.

אבחון פרקינסון הינו מלאכה לא פשוטה. המחלה אינה מדבקת ואינה נחשבת למחלה תורשתית, עם זאת אחת לכמה זמן נעשים מחקרים הבודקים את האפשרות לפרקינסון גנטי.

מחלת הפרקינסון פוגעת כאמור בתאי המח ובעיקר בתאים המייצרים נוירוטרנסמיטור בשם דופמין, שתפקידו להעביר מידע מהמח למערכת העצבים בכל הגוף. פגיעה זו גורמת לירידה הולכת וגדלה ביכולתו של החולה לתפקד באופן עצמאי והוא הופך עם הזמן לנכה ומוגבל ביותר.

התפתחות המחלה

סימנים מוקדמים

בדרך כלל, לפני התפרצותה של המחלה עשויים להופיע רמזים שאינם בולטים וגם אינם יחודים למחלת הפרקינסון. תסמינים אלה כוללים עייפות, חוסר שיווי משקל קל, שינוי קל באופן הדיבור או במראה כתב היד, שכחה קלה ורוגז או מצב רוח רע ללא סיבה ברורה. בנוסף, עשויים הסובבים לשים לב כי הפנים של החולה הופכות להיות חסרות הבעה, או שגופו נראה נוקשה וחסר תנועה לפרקי זמן ארוכים יחסית.

שלבים מוקדמים

בשלבים המוקדמים של המחלה, סובלים החולים מנוקשות של השרירים, מרעד, מירידה ביכולת לשלוט בתנועות (כך שמסוגלים פחות לבצע את מה שמתכננים לעשות ומצד שני סובלים מתנועות לא מתוכננות ולא רצוניות), פגיעה בבהירות הדיבור וביכולת ליצור הבעות פנים.

לצד הסממנים החיצוניים, חלק מהחולים סובלים גם מפגיעות בתפקוד מערכות אחרות בגוף, כמו מערכת העיכול ומערכת השתן. ככל שהמחלה מתפתחת, כך מחמירים התסמינים המוטורים שתוארו לעיל. הרעידות מתפשטות מהידיים והרגליים גם ללסת ולפנים, נוקשות השרירים מתעצמת ויוצרת איטיות בתנועה, חוסר שיווי משקל ופגיעה בקואורדינציה.

שלבים חמורים

התסמינים במחלת הפרקינסון ממשיכים להחמיר עד אשר החולה אינו מסוגל עוד לבצע תנועות רצוניות כלל, הוא לא מסוגל ללכת בכוחות עצמו ומתקשה אפילו לדבר. משפחות רבות של חולים קשישים המגיעים לשלב זה, פונים לחיפוש אחר פתרונות דיור לחולי פרקינסון, כמו בתי אבות או בתי דיור מוגן, שם הם מקבלים טיפול סיעודי צמוד.

פרקינסון – תסמינים נוספים

כאמור, התסמינים העיקריים של מחלת פרקינסון הם רעד בידיים (שבולט ומפריע יותר דווקא כאשר החולה נמצא במנוחה), נוקשות השרירים (שגורמת לכאב ולפגיעה בתנועה), איטיות התנועה וחוסר ספונטניות בתנועה (שפוגעים ביכולתו של החולה לתפקד בכוחות עצמו), וחוסר יציבות (שמשנה את אופן היציבה ומעלה סיכוי לנפילות).

בנוסף לכך, קיימים גם סימפטומים שאינם מוטורים:

• דיכאון: סימפטום נפוץ המופיע בשלבים ראשונים של המחלה ועשוי להתגבר בעקבות שימוש בתרופות המקלות על הסימפטומים המוטורים. ניתן לטיפול באמצעות נוגדי דיכאון.

• מצבי רוח: הפגיעה המוטורית והירידה ביכולת לתפקד באופן עצמאי עשויים לשנות את אורחות חייו ואת מצב רוחו של החולה. חלקם הופכים לחרדים, תלותיים וחסרי מוטיבציה.

• אובדן זיכרון: קיים קשר בין פרקינסון ודמנציה, שבא לידי ביטוי במחשבתם של חולי פרקינסון שעשויה להיות איטית יותר ופרטים עלולים ללכת לאיבוד.

• קשיי אכילה: בעיקר בשלבים המאוחרים של המחלה, כאשר גם שרירי הלסת נחלשים, מתקשים החולים ללעוס ולבלוע ועשויים גם לרייר בכבדות.

• בעיות במערכת העיכול: פגיעת המחלה בשרירי המעיים יכולה ליצור בעיות בדרכי השתן, הרטבה או עצירות.

• בעיות עור: המחלה עשויה לגרום לעור להיות שומני במיוחד או יבש במיוחד ולעיתים סובלים החולים גם מהזעת יתר.

• בעיות שינה: חולים רבים מתקשים להירדם, לא ישנים טוב וסובלים מסיוטי יום ולילה.

טיפול בפרקינסון

פרקינסון היא מחלה חשוכת מרפא, אך ישנם טיפולים רבים אשר ביכולתם לשפר את איכות חייהם של החולים ולהוריד את חומרת הסימפטומים. טיפול בפרקינסון נעשה על ידי נוירולוגים וכולל תרופות כלליות וספציפיות לסימפטומים המוטורים מהם סובל החולה וטיפולים ממוקדים בסימפטומים הנוספים. כמו כן, קיימים הליכים ניתוחיים שונים במטרה לעצור את התקדמות המחלה.

זכויות רפואיות לחולי פרקינסון

לזכות חולי הפרקינסון, עומדות  זכויות רפואיות רבות הן מהביטוח הלאומי, מס הכנסה, משרד התחבורה, חברות הביטוח ועוד. זכויות רפואיות לחולי פרקינסון מאפשרות להם להמשיך את חייהם, תוך כדי קבלת סיוע כלכלי, קצבת נכות, גמלת ניידות, קצבה לנפגעי עבודה וכדומה.