שלבים חמורים בפרקינסון

מחלת הפרקינסון היא מחלה המתפתחת באופן הדרגתי במספר שלבים בדרגות חומרה עולות. בתחילתה המחלה כמעט ואינה מורגשת אולם תסמיניה הולכים ומחריפים עם התקדמות המחלה.

מחלת הפרקינסון תוארה בראשונה בשנת 1817 על ידי ג'יימס פרקינסון בו תאר את תופעות הרעד והשיתוק, כיום אבחן המחלה מבצע על סמך ארבעה תסמינים עיקריים: רטט או רעד בזמן מנוחה, תנועה איטית- ברדיקינזיה, נוקשות וקושי ביציבה.

גורמים

על אף שנים רבות של מחקר אינטנסיבי, הגורמים לפרקינסון עודם בלתי ידועים, מומחים נוטים לקבוע כי מדובר בשילוב של גורמים תורשתיים וסביבתיים המשתנים בין אדם לאדם. אצל חלק מהחולים מרכיב התורשה הוא המרכזי בעוד אצל אחרים ישנם גורמים כגון מחלה, פציעת ראש זיהום או גורמים סביבתיים אחרים.

המדענים מחשיבים את תהליך ההזדקנות לגורם מרכזי להופעת המחלה בקרב חלק מהחולים וזאת בהתבסס על נתונים המראים כי בקרב בני 60 ומעלה אחוז הופעת המחלה עומד על 2%-4% בעוד  שביתר האוכלוסייה הוא עומד על 1%-2%.

תורשה

גורם התורשה מהווה גורם סיכון למחלה, כ25% מהחולים מדווחים על קרוב משפחה אשר סבל או סובל מהמחלה גם כן, על סמך מחקרים נראה כי הסיכון לפתח פרקינסון גדול פי 3 כאשר קרוב משפחה מדרגה ראשונה לקה בה אף הוא. הגורם הגנטי מושפע ונובע מחלבונים בעלי חשיבות והשפעה על תפקוד הדופמין בתאים.

גורם סביבתי

הגורם הסביבתי יכול לנבוע מזיהום חיצוני או פציעה, גורמים סביבתיים למחלה יכולים לנבוע מאורח חיים בסביבה מסוימת, שימוש במים בלתי מטוהרים או חשיפה לחומרים כימיים מסוכנים.

תסמינים ואבחון

בנוסף לארבעת התסמינים הראשיים אותם ציינו, למחלה נלווים תסמינים נוספים המהווים פועל יוצא של התפתחות המחלה וחומרתה, תסמינים נוספים העלולים להופיע הם ליקויים תנועתיים, פרצי קיפאון, תחושה של היתקעות ברצפה וחוסר יכולת לנוע קדימה, כל זאת עלול לגרום לנפילות.

ביטויים נוספים של המחלה הם החלשות עוצמת הקול, גמגום או דיבור מהיר, עצירות, תנוחת גב כפופה ואף דיכאון. כיום אין בנמצא בדיקת מעבדה המאבחנת את המחלה ולכן האבחון מתבסס על עדויות של המטופל וכן על ממצאים קליניים של בדיקות הרופא המומחה בבעיות תנועה.

שלבים חמורים

המחלה עוברת למרכז הבמה

השלבים החמורים של המחלה מעבירים את המחלה למרכז הבמה, כלומר אין מדובר עוד בתופעות מטרידות ובלתי נעימות אשר ניתן לחיות או להתעלם מהן עד שיחלפו אלא מדובר במחלה המשנה את כל מאפייני אורח החיים ואשר השפעותיה רחבות וחמורות ובהתאם ההתמודדות עמה קשה וכרוכה בקשיים לא מעטים.

מלבד התסמינים של קושי בביצוע מטלות יומיות מסוימות וקשיי תנועה מתפתחים תסמינים חמורים יותר הכוללים ירידה בשיווי משקל, ירידה ברפלקסים וסכנה לנפילות. בשלב זה יש להתחיל בטיפול תרופתי המשולב עם ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה על מנת להקל על התסמינים.

אובדן עצמאות

החמרת המחלה מתבטאת באובדן העצמאות של החולה, זהו המצב המבדיל בין חולה עצמאי המסוגל לעמוד ללא סיוע לבין חולה אשר אינו יכול לנוע באופן עצמאי ונעזר בכלי עזר. בשלב זה של המחלה רוב החולים אינם יכולים לחיות לבדם ולתפקד בעצמם וחלה ירידה משמעותית ביכולת התפקוד במקביל לתחושת תלות אשר מלווה לעתים בבדידות.

חוסר תפקוד ותלות מוחלטים

השלב החמור ביותר של המחלה הינו מתיש ביותר ומקשה על החולה ועל סביבתו באופן המשנה את אורח החיים הן של המטופל והן של סביבתו. התסמינים החמורים מתבטאים בנוקשות ברגליים עד למצב של קיפאון מוחלט אשר אינו מאפשר תנועה. לעתים קרובות החולים נזקקים לכיסא גלגלים ואינם מסוגלים לעמוד מבלי ליפול.

הטיפול בהם הינו סביב השעון והם אינם עצמאיים כלל בכל הפעולות הבסיסיות ביותר. בשלב זה החולים עלולים לסבול מהזיות ומאשליות ויש צורך בטיפול תרופתי על מנת להשיג שליה בתסמינים ולמנוע החמרה נוספת המסכנת את חייו של המטופל.