הלוצינציות בפרקינסון: גורמים וטיפולים

כמחצית מחולי פרקינסון בשלבים המתקדמים עלולים לפתח פסיכוזה שיכולה לכלול הלוצינציות (הזיות) ודלוזיות (אשליות). עם הופעת הסימנים לרוב המטופל יבין ויפריד בין ההזיות למציאות אך עם התקדמות המחלה התובנה של החולה אודות ההזיות ותפיסת המציאות שלו עלולות להתערער.

בדרך כלל הפסיכוזות מתפתחות בשעות הערב אך עם התקדמות המחלה הן עלולות לפלוש לשאר היום. על אף הפסימיות שגורמים הסימנים המטרידים הללו חשוב לזכור שבעזרת אבחנה מהירה וטיפול תואם ניתן להקל רבות על המטופל.

הלוצינציות: ראיית ושמיעת דברים שאינם קיימים

ההלוצינציות הנפוצות ביותר מערבות את הראייה ("חזותיות") ובהן החולה רואה דברים שאינם קיימים. לרוב ההלוצינציות אינן מסוכנות ובדרך כלל רואים בהן חיות או אנשים קטנים או קרובים שכבר מתו עסוקים במשהו (כמעט ואין אינטארקציה בין החולה לנושאי ההזיות). ישנן הזיות קוליות או של חושים אחרים אך הלו נדירות בפרקינסון ובדרך כלל יתלוו להזיות חזותיות.

דלוזיות

דלוזיות הן אשליות בנוגע לעיקרון או אמונה כוזבת ולא היגיונית ב"עובדה" לא נכונה. בניגוד להלוצינציות הן לא קשורות למערכת החושים ולכן לעיתים קשה לבחן אותם. ברוב המקרים, לדלוזיות יש מאפיינים פרנואידים שהנפוצים ביתר כוללים: חוסר נאמנות ובגידה של בן/ת הזוג, ניסיון גניבה של חפציו של החולה על ידי מי שמטפל בו או שהתרופות הן ניסיון להרעיל את החולה.

לעיתים החולים אפילו מתקשרים לשירותי ההצלה על מנת לדווח על "ניסיונות פריצה וגניבה" שלא באמת מתרחשים כמובן. בגלל אופיין הפראנואידי הן מסוכנות יותר מהלוצינציות ויש סיכוי רב יותר שהמטופל יפגע בעצמו או בסביבתו בגלל הדלוזיות.

טריגרים להופעת הפסיכוזות

פסיכוזה בפרקינסון ככל הנראה קשורה בשימוש ארוך טווח בתרופות לפרקינסון שמפעילות את המערכת הדופימנרגית ותרופות שחוסמות את המערכת הכולינרגית.

ישנה תיאוריה שפסיכוזות כתוצאה משימוש ארוך טווח בתרופות לפרקינסון הן תוצאה של רצף של תסמינים שמתחיל בהפרעות שינה עם חלומות ברורים ומוחשיים מאוד וממשיך להלוצינציות ודלוזיות לאורך השנים. יש לציין שקיימות גם פסיכוזות שאינן קשורות לטיפול התרופתי וקשורות במחלה עצמה.

איך מטפלים בפסיכוזה בפרקינסון

מידת הדחיפות של הטיפול תלויה מאוד במאפייני הפסיכוזה. לפעמים שההלוצינציות הן לא חמורות ומידת התובנה של המטופל שמורה (מבין שמדובר בהזיות ולא במצב "אמיתי") מעדיפים להמשיך עם הטיפול לפרקינסון ללא כל שינוי. מנגד, אם המטופל חווה פסיכוזה יותר אגרסיבית כמו דלוזיה פרנואידית אז יש צורך בטיפול יותר רציני.

במידה ושמים לב שהחולה סובל מהלוצינציה מדאיגה או דלוזיה חשוב מאוד ליצור קשר עם הנוירולוג המטפל ולפנות לעזרה רפואית מתאימה.  להתווכח עם החולה לא יעזור לשכנע אותו שהוא חווה דלוזיה או הלוצינציה ולכן לא רצוי להתעמת עמו. חשוב לנסות להרגיע אותו ואפילו לדובב אותו על מנת שישתף את מלוא החוויה .

הטיפול הרפואי כולל:

1. בירור כל הסיבות האחרות שיכולות לגרום לפסיכוזה (זיהומים-דלקת ריאות/דרכי השתן, בעיות שינה, חוסר איזון והפרעות במלחים בדם וכו')
2. הפחתת מינונים או הפסקה מוחלטת של חלק מהתרופות למחלת התנועה של פרקינסון. אם מטופל מקבל מספר תרופות אז בדרך כלל מפסיקים תרופה אחת כל פעם עד שהפסיכוזה נפסקת. לרוב מפסיקים קודם עם תרופות אנטיכולינרגיות, אח"כ אמנטדין ואגוניסטים דופמינרגים ורק בסוף אם חייבים מפסיקים את הלבדופה.
3. לעיתים מוסיפים תרופות אנטי פסיכוטיות מהדור השני (בזהירות שכן הן יכולות להחמיר את הפרקינסון). מקובל להשתמש בתרופות מאוד ספציפיות שיחמירו פחות את תסמיני הפרקינסון.