פרקינסון אצל נשים

למרות שנשים וגברים נאבקים באותו המצב, מחלת פרקינסון משפיעה עליהם אחרת. מחקרים מראים כי גברים נוטים להיות מושפעים בגילאים מוקדמים יותר מהמחלה ולסבול מתסמינים חמורים יותר מאשר נשים.

מחלת הפרקינסון נובעת מהרס חלקי תאים במוח המייצרים דופמין, כימיקל מוחי או עצבי אשר מסייע לתנועה מוטורית נורמאלית. אנשים הסובלים מפרקינסון חווים מחסור חמור בדופמין, המתבטא ברעידות ונוקשות. תסמיני פרקינסון יכולים להיות מטופלים עם לובודופיה, תרופה המאפשרת למוח לייצר דופמין.

בשנת 1990 נערך בארה"ב מחקר על גברים ונשים חולי פרקינסון. תוצאות המחקר לא הצביעו על הבדלים במחלה בין המינים, לבד ממינון תרופת הלובודופיה היומית אשר נרשמה בצריכה נמוכה יותר בקרב הנשים, בשל משקל הגוף הנמוך יותר שלהן.

מחקר חדש של 'מאיו קליניק', מצא כי יתכן שקיים הבדל בין גברים לנשים בדפוסי גורמי סיכון למחלת פרקינסון. אצל גברים, נמצא כי הגורמים החשובים ביותר היו גורמי סיכון – אורח חיים ותעסוקה. לעומת זאת, בקרב נשים, אף אחד מגורמי סגנון החיים והתעסוקה לא נחשב כגורם למחלה.

טיפול הורמונאלי לנשים עם פרקינסון

קיימת השערה כי טיפול הורמונאלי באמצעות אסטרוגן, המוענק לנשים בגיל העמידה החולות בפרקינסון, עשוי להביא להפחתת חומרת תסמיני המחלה, או אף להפחית את סיכויי הופעתה, אך הנחה זו היא בגדר השערה בלבד, והחוקרים חלוקים בדעותיהם בנושא זה.

מחקרים מצאו כי דווקא נשים החולות בפרקינסון, אשר קיבלו טיפול הורמונאלי, או נשים אשר המחזור החודשי שלהם פסק בגיל מאוחר יחסית, סבלו מתסמינים חמורים יותר של המחלה. לעומתן, טען מחקר אחר כי אין סיבה למנוע טיפול הורמונאלי לנשים אשר נמצאות בשלב המוקדם של מחלת הפרקינסון, ושייתכן גם כי טיפול זה יסייע להקלת התסמינים.

לעומת שני מחקרים אלו, טען מחקר נוסף, כי לא נמצא קשר בין הגיל שבו הופיעה מחלת הפרקינסון אצל נשים, לבין הפסקת הווסת והטיפול ההורמונאלי שקיבלו וחומרת המחלה. יחד עם זאת, מציין המחקר כי נשים אשר קיבלו טיפול הורמונאלי, חוו פחות תסמינים של ירידה בזיכרון.

שינויים הורמונאליים של נשים החולות בפרקינסון

רופאים המטפלים בנשים חולות פרקינסון, מבחינים בשינויים של חומרת תסמיני המחלה בזמן המחזור החודשי. ממצאי מחקר אשר בדק את הקשר בין תסמיני המחלה לבין המחזור החודשי מצא כי בימים שלפני המחזור החודשי, וגם במהלך ימי הדימום, מצבן של נשים אשר נוטלות טיפול הורמונאלי תחליפי, קשה יותר ממצבן של חולות פרקינסון עם מחזור חודשי טבעי. על פי מחקר אחר, דיווחו רוב הנשים החולות בפרקינסון, כי חלה החמרה במצבן בימים שלפני, תוך כדי ולאחר המחזור החודשי, וכי לטיפול התרופתי בימים אלו הייתה השפעה פחותה.

החוקרים לא ידעו לקבוע אם הדיווחים אודות ההחמרה נובעים בשל הרעה פיזית מוטורית, או בשל תחושה הקשורה למצב הרגשי של נשים בתקופה שלפני הווסת. שכן, רק בקרב מעט מהנשים שנבדקו, נמצאה החמרה אובייקטיבית, במקביל לרמות אסטרוגן נמוכות בימים שלפני המחזור החודשי.

תפקוד מיני של נשים עם פרקינסון

לאחרונה פורסם מחקר אשר בדק את התפקוד המיני של נשים החולות בפרקינסון, בהשוואה לנשים בריאות בעלות מצב משפחתי זהה ובנות אותו גיל. הנשים החולות דיווחו על אי שביעות רצון מחיי המין שלהן, אותה ייחסו לדפוסי דיכאון, מעצורים נפשיים, חרדה, עיסוק מאסיבי בבעיות רפואיות ודימוי גופני מעוות. יחד עם זאת, לא נרשם דיווח על ירידה ביכולת להגיע לאורגזמה או בחשק המיני.

למרות שמחלת הפרקינסון נפוצה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים, שני המינים סובלים מאותם תסמיני המחלה. יחד עם זאת לנשים יש תוחלת חיים ארוכה יותר מאשר לגברים. לא קיימים ממצאים חד משמעיים המעידים על הסיבות המגנות על נשים ממחלת הפרקינסון ומה גורם לתוחלת החיים שלהן לרדת בעקבות המחלה.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

מה הקשר בין תוספתן לפרקינסון? והאם הסרתו יכולה להפחית את הסיכון לפרקינסון?