פרקינסון – תסמינים

פרקינסון היא מחלה שפוגעת בתאי המח האחראיים על יצירת פעילות מוטורית ועל כן התסמינים שמתבטאים בצורה המשמעותית ביותר הם תסמינים מוטוריים. חשוב לקחת בחשבון, שהתסמינים של המחלה משתנים מחולה לחולה- באופיים, בעוצמתם, בתדירותם ובמידה בה הם פוגעים ביכולתו של החולה לתפקד.

תסמינים מוטוריים:

רעד: פעמים רבות, רעד בידיים הוא הסימפטום הראשון להופיע עם פרוץ המחלה. בדרך כלל הרעד מתחיל בכפות הידיים, אם כי לעיתים גם הרגליים הן הראשונות לספוג את המכה. הרעד הוא מונוטוני ובלתי נשלט ונוטה להחמיר עם התפתחות המחלה. לעיתים, הרעד פוגע רק במחצית אחת של הגוף, אך בדרך כלל הוא מתפשט לגוף כולו ופוגע בגפיים, בלסת ובפנים. מעניין לציין, שלא תמיד הרעד פוגע ביכולתם של החולים לבצע פעולות מוטוריות. להפך- הרעד מחמיר בדרך כלל כאשר החולה רגוע ונמצא במנוחה (כאשר החולה יניח את ידיו על השולחן, הרעד יהיה חמור יותר מאשר כאשר ינסה לבצע משהו בעזרת הידיים).

נוקשות שרירים: על מנת לבצע פעולות מוטוריות באופן רגיל, כל עצם ומפרק בגוף משתמשים בשני שרירים- שריר אחד צריך להתכווץ ואילו השריר הנגדי לו צריך להשתחרר. אצל חולי פרקינסון נוקשות השרירים גורמת לפגיעה ביכולתם של השרירים להשתחרר, לכן התנועות נעשות יותר ויותר מוגבלות ונוקשות. לעיתים התנועות נראות שבורות ולא רציפות ולעיתים החולה כלל אינו מסוגל לבצע אותן. בנוסף, המתח הקבוע בשרירים נגדיים עשוי לגרום לכאב ברמה כזו או אחרת.

חוסר שיווי משקל: יחד עם נוקשות השרירים ופגיעה במערכות המאזנות של הגוף, משתנה היציבה של החולים. בדרך כלל הם הולכים כאשר ראשם מורכן קדימה, וכל הליכתם מכוונת "ללא ליפול". הליכתם עשוייה להיות איטית מאוד וחסרת בטחון, או לחלופין- מהירה מאוד ומורכבת מצעדים קטנטנים. חוסר שיווי המשקל מעלה את הסיכון של החולים לנפילות ושברים, ולכן פעמים רבות הם מוותרים בשלב מסויים על ההליכה ועוברים לישיבה בכסא גלגלים.

פגיעה בתנועתיות הספונטנית ואיטיות: החולים מתקשים לבצע פעולות מוטוריות פשוטות והופכים לאיטיים הרבה יותר ותלויים הרבה יותר בסביבתם הקרובה. לצד חוסר היכולת להוציא לפועל תנועות מתוכננות, סובלים רבים מהחולים מתנועות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות.

תסמינים נוספים:

לצד התסמינים המוטורים הנפוצים, סובלים רבים מהחולים גם מהפרעות במצב הרוח, אובדן זיכרון ואיטיות מחשבתית (מה שמצביע על קשר בין פרקינסון ודמנציה), פגיעה במערכות העיכול והשתן (חוסר שליטה בסוגרים, הרטבה או עצירות מתמשכת), הפרעות בדיבור ובבליעה או ריור יתר, בעיות עור (עור שומני ומקושקש או יובש חמור), הזעת יתר ובעיות שינה (קושי לישון וסיוטי יום ולילה).

גורמים לפרקינסון

כאשר בוחנים בהדמיות את מוחם של החולים, מגלים ירידה של כ-80% במספר הנוירונים המייצרים דופמין באזור במח הנקרא Substantia Nigra, הנוירונים האחראיים על פעולות השרירים הרצוניים. יחד עם זאת, הגורמים לפרקינסון אינם ידועים עדיין, משום שלא ברור מה גורם למותם של נוירונים אלה. כיום החוקרים מאמינים שהגורם מורכב מארבעה מרכיבים משלימים:

• בעיות חמצון: תהליכים כימיים רגילים בגוף עשויים ליצור רדיקלים חופשיים- מולקולות שחסר להם אלקטרון אחד ולכן הם מתקשרים עם מולקלות אחרות ועשויים לפגוע בתאי העצב.
• רעלנים: נוכחות רעלנים פנימיים או חיצוניים שהורסים נוירונים המייצרים דופמין.
• נטייה גנטית: למרות שפרקינסון אינה מחלה תורשתית, קיימת אפשרות שפגיעה ב- DNA יכולה להוות גורם למחלה.
• הזדקנות מואצת: הזדקנות מהירה של נוירונים מייצרי דופמין.

פרקינסון שניוני

מחלת הפרקינסון שתוארה עד כה נחשבת לראשונית, מכיוון שהיא נגרמת באופן ישיר מהפגיעה בנוירונים. פרקינסון שניוני הוא מצב בו התסמינים נגרמים בגלל פגיעה אחרת בנוירונים, ביצור ובקליטת הדופמין. המצב השכיח ביותר שגורם לפרקינסון שניוני הוא שימוש בסמים אשר פוגעים בקליטת הדופמין.