פרקינסון ודמנציה

פרקינסון היא מחלה שפוגעת בתאים במח. היא מחלה פרוגרסיבית, חשוכת מרפא והיא נוטה לפרוץ בעיקר אצל בני הגיל השלישי (הממוצע בארץ עומד על 58 שנים). גם דמנציה (שיטיון) היא תופעה שמקורה בפגיעה בתאי מח, גם היא פרוגרסיבית וחשוכת מרפא וגם היא נפוצה בעיקר אצל קשישים. על כן אך טבעי לעסוק בשאלה לגבי הקשר בין פרקינסון ודמנציה.

דימיון ושוני בין פרקינסון ודמנציה

למרות נקודות ההשקה והדמיון בין שתי המחלות שצוינו לעיל, שאלת הקשר בין התופעות אינה פתורה ומהווה סלע מחלוקת בין חוקרים. שתי האסכולות חייבות להתייחס למספר נתונים ידועים:

א. בפרקינסון, האזור במח שנפגע הוא איזור שאחראי על התחום המוטורי. זו הסיבה לכך שהמחלה גורמת לפגיעות וסימפטומים שעיקרם מוטורי ובדרך כלל הפגיעה בחשיבה, בזכרון ובתהליכים קוגניטיביים אחרים היא משנית או אינה קיימת כלל. לעומת זאת, אצל חולי דמנציה, השטיון נגרם בדרך כלל כתוצאה ממחלה אשר פוגעת באיזורים מתקדמים (עליונים) יותר של המח, האחראים על התפקודים הקוגניטיביים (כגון אלצהיימר).

ב. למרות האמור לעיל, השכיחות של מצבים דמנטיים אצל חולי פרקינסון גבוהה בהרבה (פי 2-6) ביחס לאוכלוסיה שאינה חולה בפרקינסון. כמו כן, מחקרים מראים שבשלבים מתקדמים של המחלה, דמנציה מופיעה אצל עד מחצית מחולי הפרקינסון.

האסכולה שרואה קשר הדוק בין פרקינסון ודמנציה, נשענת בעיקר על הנתון השני. חוקרים אלה יטענו כי התהליכים הניווניים הגורמים למותם של התאים מייצרי הדופמין ולהתפרצות מחלת הפרקינסון, עשויים להמשיך ולהתפשט לאיזורים אחרים במח ובכללם גם לאיזורים קורטיקליים האחראים על תהליכים קוגניטיביים.

מכאן, שהתפתחות והתפשטות מסוימת של מחלת פרקינסון היא הגורם לתהליך הדמנטי המקביל. הסבר נוסף שעשויים לתת התומכים בקשר בין שתי המחלות הוא שהמחסור בדופמין שנגרם עקב מותם של הנוירונים בעקבות מחלת הפרקינסון, פוגע במעגלים מוחיים הקשורים לזיכרון, שפה ותהליכים קוגניטיביים נוספים, ולכן למעשה התהלכים הדמנטיים הם סימפטום נוסף או תופעת לוואי של התהליכים הפרקינסוניים.

מן הצד שני, יש מקום גם לטענה שהשקת המחלות אינה נובעת מקשר ישיר ביניהן. כאמור, פרקינסון ודמנציה אינן מתבטאות בפגיעה באותו איזור במח. יחד עם זאת, שתיהן מחלות נפוצות יותר בגיל מבוגר. יתכן שהקשר הסטטיסטי בין המחלות נובע מגורם הגיל.

על כן יטענו התומכים באסכולה זו, ששתי המחלות עשויות אמנם להופיע זו לצד זו, אך אין ביניהן קשר של ממש, ובכל מקרה הפרקינסון אינו הגורם לדמנציה או להפך.

התייחסות רפואית – פרקינסון ודמנציה

המחלוקת שהוצגה אמנם חשובה מטעמי הבנת המחלות, אבחונן והטיפול בהן, אך היא פחות חשובה בעבור החולים הסובלים גם מפרקינסון וגם מתהליכים דמנטיים. במצבים אלה, הפגיעה בתפקוד נעשית מקיפה הרבה יותר, ועל כן קשה ומסובכת יותר.

פרקינסון פוגע ביכולת התנועה והמוטוריקה. הדמנציה פוגעת בתהליכי החשיבה. למעשה, כל יכולותיו של החולה מתנוונות, בדרך כלל גם בקצב מהיר יותר מאשר אצל אלה הסובלים רק מהפרעה אחת. בתי החולים ומרפאות התנועה העוסקות בטיפול בפרקינסון מדווחות, שרוב האשפוזים הרגילים והאשפוזים הסיעודיים של חולי פרקינסון מתרחשים אצל החולים שסובלים גם מתהליכים דמנטיים.

על כן מרפאות אלה משתפות בדרך כלל פעולה עם רופאים המטפלים בדמנציה וגם עם פסיכולוגים המתעסקים בהשלכות הרגשיות של המחלות הנ"ל. לעיתים, התערבות תרופתית או פסיכותרפויטית אצל חולי פרקינסון שסובלים גם מדמנציה עשויים למנוע אשפוזים או לכל הפחות לעכבם ולאפשר לחולים להשאר תקופה נוספת בביתם, במקום מוכר ונוח יותר.

חשוב שהחולה יקבל התייחסות וטיפולים מתאימים לכל הסימפטומים מהם הוא סובל, בלי קשר לשאלה מה גורם למה ומה נובע ממה. בכל מצב, לרשות החולים הן בדמנציה והן בפרקינסון עומדת האופציה של פתרונות דיור לחולי פרקינסון, אשר מאפשרים להם לקבל טיפולים סיעודיים ושירותיים סוציאליים בבתי אבות, דיור מוגן וכו'.

ראו גם:
פרקינסון וסיכון לחלות במלנומה
מהי דמנציה גופיפי לוי?