בעיות דיבור ובליעה בפרקינסון

פרקינסון היא מחלה נוירולוגית מתקדמת המאופיינת בתסמינים תנועתיים ובתסמינים לא תנועתיים. בעיות בדיבור ובבליעה יופיעו בשלב מתקדם של המחלה (לאחר הופעת התסמינים התנועתיים) ובבסיסן מצויה הברדיקינזיה (האטה בתנועות אוטומטיות) המאפיינת את הפרקינסון. הפרעות אלו פוגעות קשה באיכות חיי המטופלים.

הפרעות בליעה – דיספאגיה

דיספאגיה (בעיות בליעה) הקשורה לפרקינסון יכולה לנוע מהפרעה קלה ביותר אשר רק מצריכה מודעות לבעיה ועד להפרעה קשה אשר מצריכה שיטות הזנה אלטרנטיביות.

תסמינים

הפרעות בבליעה יביאו לתסמינים של בליעה לא מלאה או שאיפת המזון לריאות כגון:

• בליעה איטית – הפרעה וקושי בהנעת המזון מקדמת הפה לבית הבליעה המביאים לחוסר תאום בין הכנסת המזון לפה לבין מנגנון ורפלקס הבליעה. הדבר יתבטא בשאיפת מזון או נוזלים לריאות ובשיעול. יכולות להתפתח דלקות ריאות קשות לטיפול.
• שיעול – שיעול טורדני, בפרט לאחר ארוחות או שתיה.
• אספירציה – לעיתים שאיפת החומר לריאות יכול להיות ללא תסמיני שיעול ואף ללא דלקות ריאה.
• ריור מוגבר – הגוף מייצר ביום ליטר רוק אשר נבלע אוטומטית בבני אדם בריאים. בחולי פרקינסון – נראה ריור מוגבר.
• יובש בפה – כחלק מהמחלה הראשונית או כתופעות לוואי של התרופות. פוגע בתאבון ובשיניים.

בדיקות

ניתן לבדוק את מנגנון הבלעה באמצעות בדיקות הדמיה ולבדוק את הריאות לנוכחות אספירציות באמצעות צילום רנטגן.

מניעה וטיפול

• אספירציות ואיטיות בבליעה.
• מנח – יש לשמור על מנח גב זקוף עם ראש מוטה מעט קדימה בעת אכילה.
• יש להימנע מביצוע מטלות אחרות יחד עם האכילה וזאת על מנת למקד את המודעות ותשומת הלב לתהליך הבליעה.
• יש לשמור על מנות מזון קטנות לכל בליעה.
• כאשר המצב חמור – יש לשקול בהזנה באמצעות זונדה או צנתר ישיר לקיבה.
• ריור מוגבר – יש לבלוע בצורה מודעת ומתוזמנת את הרוק, יש להימנע מאכילה כאשר הרוק מציף את הפה.  במקרים קשים ניתן לבצע הזרקת בוטוקס לבלוטות הרוק הגדולות על מנת לפגוע בייצור והפרשת הרוק.
• יובש בפה – לגימת מים איטית, הימנעות משטיפות פה ומשקאות המכילים אלכוהול. ניתן ללעוס מסטיק או למצוץ פלחי לימון.

דיבור

הפרעות דיבור קיימות במרבית המוחלטת של חולי הפרקינסון. החולים יתלוננו על קושי ביזימת הדיבור, גמגום, דיבור מהיר ואי שליטה בקצב הרצוי בדיבור. מבחינת המונחים המגדירים את הבעיות השכיחות יש לציין את הבאים:

• היפופוניה – ירידה בנפח הדיבור.
• מונוטוניה – ירידה בטווח הטונים בעת הדיבור.
• דיסארתריה – בעיה בהגייה רהוטה ונכונה של הדיבור.

בכלליות – שילוב הפרעות אלו גורמות לדיבור להיות קשה לביצוע, מתסכל ומקשה על חיי היום יום של החולים. בנוסף להפרעות הדיבור, קיימות לעיתים גם הפרעות בשפה – הפרעה במציאת המילים הנכונות לשימוש, בעיה בתחביר. על כן – החולים נוטים להשתמש במשפטים קצרים ופשוטים עם הפסקות רבות והססנות מוגברות בעת הדיבור.

טיפול

הטיפול מגוון ונע בין טיפול התנהגותי וטיפול בדיבור ועד לפרוצדורות ניתוחיות. הבסיס לכל טיפול בבעיות הדיבור הוא טיפול תרופתי בהפרעות התנועה של המחלה. ללא טיפול בסיסי בהפרעות התנועה – ריפוי בדיבור לא יהיה יעיל. על כן, על החולה להיות מטופל תרופתית (לדוגמא ב- LEVODOPA).

טיפול בדיבור – מרפא בדיבור יעביר לחולה מספר תרגילי דיבור. התרגילים כוללים תרגילים לשליטה בקצב הדיבור, להדגשה של מילים ורגשות במשפט, שינוי הקול והטון בדיבור ותרגילי הגייה ונשימה תוך כדי דיבור.  נמצא כי תרגילי לי-סילברמן (תרגילים המעלים את עוצמת הקול באמצעות שליטה מודעות באוויר הננשף דרך מיתרי הקול) הוכחו כיעילים.

לעיתים הטיפול בדיבור משולב עם אמצעי עזר כמו הקלטה למשוב (פידבק), מכשירים להגברת הקול ומכשירי קצב. הטיפול הניתוחי מכיל מגוון של גישות לטיפול בגרעיני הבסיס שבמח – בין אם השתלת מכשירי גירוי לגרעינים או פרוצדורות אחרות.