סיבוכים בפרקינסון

התכונות המגדירות את מחלת הפרקינסון הן שילוב משתנה של איטיות בתנועה, נוקשות שרירים ורעד בזמן מנוחה. לעיתים התפרצות המחלה מתאפיינת בתסמינים מעורפלים כגון כאבי שרירים או עייפות אזורים מסוימים, למשל הכתף, מה שמקשה מאוד על האבחון המוקדם.

יש לפתח את המודעות לסיבוכים אשר עלולים להתפתח עם מחלת פרקינסון. תסמינים מוקדמים אחרים של המחלה עלולים לכלול דיכאון קל, חוסר שקט או דיבור רך יותר. לא קיימים שאני אנשים אשר חווים את המחלה באותו אופן בדיוק. במהותה, חומרת המחלה והשפעת התסמינים עשויים להשתנות באופן משמעותי.

הסיבוכים האפשריים בפרקינסון

הסיבוכים הנפוצים הנלווים למחלת הפרקינסון ומאפיינים אותה מתבטאים בעיקר בהפרעות תנועה. היבטים מסוימים של חשיבה, זיכרון ורגש עלולים להוות סיבוכים בשלב מאוחר של מחלת פרקינסון, והם נגרמים בשל אובדן נרחב יותר של תפקוד הדופמין במוח, והשתקפות מעורבות משדרים כימיים אחרים.

אלו הם הסיבוכים הנפוצים המאפיינים את המחלה:

רעד

רעד בזמן מנוחה, הקשור למחלת פרקינסון, משפיע בדרך כלל על צד אחד של הגוף, והוא לרוב ניכר יותר כאשר השרירים רפויים, בניגוד לסוגים אחרים של רעד, אשר בדרך כלל משפיעים על שני צידי הגוף. רעד משפיע בדרך כלל על הידיים והזרועות ולעיתים רחוקות מופיע ברגליים, בלסת או בראש. מתח או עייפות מחמירים את הרעד.

איטיות בתנועה

פעילויות היומיום של החיים כגון כתיבה, לבוש והכנת ארוחות עשויות להיות קשות יותר בהדרגה. גם שרירי הפנים עשויים להיות מושפעים מהמחלה והם מתבטאים במראה בוהה חסר הבעה.

קושי בבליעה והתדרדרות איכות הדיבור עשויים להתרחש אף הם. השפעת מחלת הפרקינסון על שרירים גדולים מקשה על העמידה וההליכה. תיתכן אף פגיעה שאינה רצונית בפעילות שרירים, אשר גורמת לעצירות ובעיות בדרכי השתן.

נוקשות שרירים

טונוס שרירים מוגבר עשוי לגרום לנוקשות, כאבים והתכווצויות שרירים. אנשים עם מחלת פרקינסון הופכים בדרך כלל לכפופים ועשויים לצלוע. הזרועות חדלות מתנועה בעת ההליכה והם עשויים להתקשות בסיבוב הגוף.

אי יציבות

בעיות של שיווי משקל וחוסר יציבות מתפתחות בשלב מאוחר יותר של המחלה. אנשים עם פרקינסון עלולים להתקשות בקימה מהמיטה, מהכיסא או להיכנס ולצאת ממכונית. הם זקוקים לסיוע על מנת לשמור על הניידות, כדי למנוע את הסיכון לנפילות.

חרדה ודיכאון

בשלב כלשהו, משפיעים חרדה ודיכאון על מחצית מכל האנשים עם מחלת פרקינסון. המצב מתחיל בעצב מובן, פסימיות וחרדה בעקבות המחלה. החולים חווים דאגה ולחץ מהעתיד שאינו ברור, ועשויים לעמוד בפני אירועי חיים קריטיים כגון פרישה מוקדמת מהעבודה.

מלבד תגובות רגשיות אלו למצב הבסיסי של המחלה, עלולים החולים אף לחוות שינויים פרטניים במוח, אשר מגבירים את הסיכון לדיכאון.

תסמינים דיכאוניים טיפוסיים, כגון רמות אנרגיה נמוכות ובעיות בתיאבון ובשינה, עלולים להתבטא באופן קשה באנשים שנפגעו ממחלת פרקינסון. חרדה ודיכאון במחלה משפיעים באופן שלילי משמעותי על איכות החיים, ודורשים טיפול בפני עצמם.

דמנציה

קשיי זיכרון קלים וקשיים בריכוז הם תסמינים מוקדמים נפוצים. תסמינים אלו בדרך כלל נותרים מתונים יחסית ואינם מהווים סימן לדמנציה קרבה. יחד עם זאת, כשליש מהאנשים שנפגעו ממחלת פרקינסון, עלולים לפתח דמנציה, אך מצב זה כמעט תמיד מופיע בשלב מאוחר של המחלה. גם הזיות הן סיבוך נפוץ, אך הן עשויות להיות תופעות לוואי של תרופות מסוימות לטיפול בפרקינסון.

סיבוכים בעקבות הטיפול התרופתי

לעיתים, ולאחר מספר שנים של שימוש בתרופת Levodopa לטיפול בפרקינסון, מופיעים תסמיני המחלה באופן חמור לפני המנה הבאה של התרופה, והם משתפרים עם נטילת התרופה.

כאשר חולה מתחיל לקחת Levodopa, הוא חש שיפור ניכר בתסמיני הפרקינסון, אשר נשמרים לאורך כל היום. שימוש יעיל בתרופה מעלה את רמת הדופמין במוח במשך מספר שעות, ולכן רוב האנשים שולטים בתסמינים באופן יעיל באמצעות נטילת שלוש מנות ליום מהתרופה.

הגורמים לסיבוכים בפרקינסון

לא קיימת סיבה מדעית מוכחת לגורמים לסיבוכים במחלה, והם נותרים עד היום בגדר השערות בלבד, כולל ההשערות לקשר גנטי או סביבתי. יחד עם זאת, מדענים סבורים כי גורמים סביבתיים מגבירים את הסיכוי לסיבוכים, כגון מחסור גופני במינרלים, ויטמינים וחומצות שומן, חשיפה לחומרי הדברה, זיהומים ורעלים, וכמובן התרופות המטפלות במחלה והקשורות לתפקוד המוח.

התמודדות, מניעה וטיפול בסיבוכים

חשוב ליידע את הרופא אם אדם חווה סיבוכים חמורים מהמחלה, על מנת להוסיף או לשנות את הטיפול. התמודדות עם הסיבוכים כוללת:

• שינוי מינון התרופות, תדירותן או עיתוי נטילתן.
• שינוי התרופות יכלול מתן תרופות אשר מונעות התמוטטות המערכות הגופניות, על מנת לשפר את משך השפעת התרופות.
• הוספת סוג אחר של תרופה, כמו דופמין, למערכת התרופות.

יש להקפיד על קשר קבוע עם הרופא, לצרוך את התרופות בהתאם להנחיות וליידע את הרופא לגבי אופן פעולתן או התעוררות סיבוכים. מידע מלא לרופא, כמו באמצעות ניהול יומן תסמינים וסיבוכים, מסייעת מאוד למטופל ולרופא על מנת לקבל את ההחלטות הנכונות.

חשוב להקפיד על רמת פעילות גופנית קבועה, על מנת לשפר את היכולת הקוגניטיבית. אם הפיזיותרפיסט או הרופא רשם תכנית פעילות גופנית, יש לבצע אותה, למרות הקשיים. גישה חיובית והתמודדות טובה עשויים לשנות את מצב החולה, למנוע סיבוכים ולשפר את אורח החיים באופן משמעותי.