מהי דיסקינזיה?

דיסקינזיה מוגדרת כהפרעה או קושי של ביצוע תנועות רצוניות ומתרחשת לעיתים קרובות בעקבות שימוש ממושך בלבודופה ומכונה בדרך כלל בשם טארדיב דיסקינזיה.

דיסקינזיה יכולה להתרחש גם לאחר שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות מסוימות. למרות הקשר המובהק בין השימוש בתרופות נוירולפטיות לבין הופעת דיסקינזיה, כנראה שההפרעה הייתה קיימת עוד טרם קיומן של התרופות.

אנשים הלוקים בסכיזופרניה ומחלות פסיכיאטריות אחרות פגיעים במיוחד ונמצאים בסיכון מוגבר ללקות בדיסקינזיה בשל החשיפה לחומרים נוירולפטיים קונבנציונלים, חומרים אנטיכולינרגיים ותרופות נוספות.

ההפרעה מתאפיינת בתנועות שמדמות טיקים ולפעמים אף ריקוד או עיוות תנועתי. התנועות הלא רצוניות מתרחשות באזורים שונים בגוף ובדרך כלל נצפיות באזור הפה, השפתיים והלשון הגפיים והאצבעות.

אנשים אשר מאובחנים עם דיסקינזיה לעיתים יכולים להסוות את התנועה הבלתי רצונית באמצעות תנועות תכליתיות לדוגמא כאשר הזרוע מתחילה לנוע באופן בלתי רצוני, הם עלולים להסיט אותה לאזור הראש ולהעביר את היד על השיער, כאילו התכוונו לכך מלכתחילה. למרבה הצער, טרם נמצא טיפול בדיסקינזיה. צעד חשוב הוא התאמת מינוני תרופות כדי להקטין את הסיכוי לתופעות לוואי.

גורמים לדיסקינזיה

טארדיב דיסקינזיה יכולה להיגרם בעקבות טיפול ממושך של תרופת לבודופה, חוסמי דופאמין או לאחר שימוש ממושך בתרופות נוירולפטיות. נטילה ממושכת של תרופות אנטי פסיכוטיות בחולים עם הפרעות פסיכיאטריות מגבירה את הסיכון לתופעות לוואי ולהופעת דיסקינזיה.

מהם התסמינים?

דיסקינזיה מאופיינת על ידי תנועות חריגות אשר תדירותן נוטה להשתנות. הטיקים הקלים מתרחשים בלשון, הלחיים, בלסת התחתונה, באזור הפה, ובאזורים אחרים של הפנים, אצבעות הידיים והרגליים. ניתן לראות את התנועות בחלק העליון של הפנים עם מצמוץ יתר ותנועות כיווץ והרפיית המצח.

התנועות הן בלתי רצוניות, חוזרות על עצמן וסטריאוטיפיות. הפנים מתעוותות והלשון עשויה לבלוט. כיווץ יתר והרפיית השפתיים, כמו גם פתיחת הפה וסגירתו כל אלה עשויים להתרחש באדם הלוקה בדיסקינזיה.

בגפיים ניתן להבחין בתנועות לא רצוניות שמתוארות כתנועות פיתול איטיות של הגפיים, והכוללות נענוע, כיפוף והקשה חוזרת של האצבעות. מטופלים רבים מתלוננים על תחושה של אי נחת והדחף לתזוזה בלתי פוסקת. מצב זה מתייחס לחוסר היכולת לשבת ולהשאר בתנועה מסוימת וקבועה לפרקי זמן ממושכים.

כיצד מאבחנים דיסקינזיה?

טארדיב דיסקינזיה היא תופעה נפוצה בקרב אנשים המאובחנים עם הפרעות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית שנטלו תרופות אנטי פסיכוטיות במשך שנים רבות. ההפרעה מאובחנת בדרך כלל כאשר קיים תיעוד לנטילת תרופות נוירולפטיות במשך כשלושה חודשים לפחות.

חלק מהקושי באבחון ההפרעה טמון בעובדה שהסימפטומים דומים לסוגים אחרים של הפרעות, כמו תסמונת טורט. הפרעות דומות אחרות כוללות דיסטוניה רצונית, אקטיזיה ומיוקלונוס. הראשונה נבדלת מסוגים אחרים של דיסטוניה (התכווצויות שרירים ותנועות בלתי נשלטות בפלג הגוף העליון), בכך שטארדיב דיסקינזיה היא מצב קבוע, ונקשרת לשימוש בתרופות מסוימות, בניגוד לגורמים גנטיים, טראומה, זיהום או רעלים סביבתיים.

דרכים לטיפול בדיסקינזיה

טרם הטיפול התרופתי החוסם את קולטני הדופאמין חשוב לשקול את תחילת הטיפול ולהעמיד בפני המטופל או משפחתו את כלל תופעות הלוואי והסכנות הצפויות. תרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות, כגון ריספרידון וקלוזאפין, הן בעלות סיכון נמוך יותר לטארדיב דיסקינזיה.

כידוע, אמצעי המניעה הראשוני הוא הפחתת המינון של התרופות האנטי פסיכוטיות למינון אפקטיבי כדי להפחית את תופעות הלוואי. במקרים בהם דיסקינזיה מאובחנת חשוב להפחית או להפסיק כליל את השימוש בתרופה.

קלוזאפין בפרט הומלץ בעבר כטיפול יעיל לאנשים המאובחנים עם דיסקינזיה וצריכים ליטול תרופות אנטי פסיכוטיות. יתרונותיו הבולטים של הקלוזאפין עלולים לנבוע מהזיקה שלו לקולטני D4. עם זאת, טיפול בקלוזאפין מצריך הערכה המטולוגית תקופתית באופן קבוע כדי למנוע אגרנולוציטוזיס.