לבודופה לטיפול במחלת פרקינסון

מחלת פרקינסון היא מחלה נוירולוגית נפוצה, הפוגעת בעיקר בגיל המבוגר. המחלה פוגעת ביכולת ליצור תנועה מתואמת ולשמור עליה. הסימנים האופיינים למחלת פרקינסון הם רעד בלתי ניתן לשליטה, קושי ניכר להתחיל תנועה, חסור יציבות (המכונה "ירידה בהחזרים פוסטורלים") וקשיחות בשרירים (ריגדיות).

מחקרים רבים שבוצעו כדי לחקור את הופעת מחלת הפרקינסון והתפתחותה הצביעו על כך שהמחלה פוגעת במוח באזור שנקרא גרעיני הבסיס, ובעיקר ב"חומר השחור" Substantia nigra.

בדיקות פתולוגיות הראו שבחומר השחור מופיעות התצטבריות של חומרים שונים, הידועים כ"גופיפי לוי". האיזור שנפגע במחלת הפרקינסון עשיר במיוחד בתאים שמייצרים את המעביר העצבי (נוירוטרנסמיטור) דופמין.

דופמין

מכיוון שהפגיעה המוחית היא באיזור שקשור בקשר הדוק לדופמין, הועלתה הסברה שמחלת הפרקינסון היא מחלה של חסור בדופמין. מתברר, שאכן לרמות הדופמין הנמוכות במוח תפקיד משמעותי ביותר בהתפתחות המחלה ובסימפטומים של מחלת הפרקינסון.

מספר אפשרויות טיפוליות תרופתיות מנסות להשפיע בדרכים שונות על רמות הדופמין במוח. תרופות אחדות פועלות כ"חיקוי" לדופמין – אגוניסטים לדופמין. התרופה החשובה ביותר לטיפול בפרקינסון היא לבודופה (L-Dopa), המאפשרת מעבר דופמין למוח.

לבודופה

לכאורה, השיטה הטובה ביותר טיפול במחלת פרקינסון הייתה יכולה להיות מתן של דופמין כתרופה (כפי שנעשה במחלות שונות עם חוסר הורמונים בדם). למעשה, מתן של דופמין באופן ישיר איננו אפשרי. בין המוח למערכת הדם מצויה מערכת בקרה הדוקה, שאיננה מאפשרת מעבר חופשי של חומרים כמו בשאר איברי הגוף.

מערכת זו מכונה "מחסום הדם – מוח" (Blood Brain Barrier – BBB). מחסום הדם מוח לא מאפשר מעבר של דופמין מזרם הדם אל התאים במוח, ולכן מתן דופמין לווריד (מלבד תופעות הלוואי המשמעותיות שעלול לגרום) איננו יעיל לטיפול בפרקינסון.

לעומת זאת, החומר לבודופה דומה במבנהו לדופמין, וחוצה את מחסום דם-מוח. לבודופה נכנס למוח, ושם הופך בתהליך אנזימטי פשוט לדופמין. מתן לבודופה לחולי פרקינסון היא דרך יעילה להעלאת רמות הדופמין במוח ולשפר את הסימפטומים מהם סובלים החולים.

מכיוון שלבודופה יכולה להפוך לדופמין גם במערכות הגוף האחרות, עוד בטרם חדרה למוח (ובעיקר בכבד), נותנים אותה בדרך כל בשילוב עם תרופה נוספת – קרבידופה (carbidopa), המעכבת את הפיכת לבודופה לדופמין לפני חדירתו למוח.

כיום, לבודופה היא התרופה היעילה ביותר הידועה לטיפול בפרקינסון, והיא טובה בייחוד כנגד הקשיים בהתחלת התנועה (אקינזיה), אך גם כנגד הרעד וקשיחות השרירים. למרבה הצער, יעילותה של לבודופה איננה מוחלטת. לאחר שימוש בתרופה לאורך זמן יעילותה פוחתת, והצורך בה גובר. המינון הנדרש עולה, ומופיעה תופעה הידועה כתופעת “On – Off”- החולים סובלים מהתקפים תדירים של הופעת סימפטומים חמורים של פרקינסון, עם השפעה נמוכה של הטיפול התרופתי

תופעות לוואי

תופעות הלוואי העיקריות של הטיפול התרופת כוללות יתר לחץ דם (במינונים גבוהים), בחילות והקאות (הקשורות לפעילות דופימנרגית במוח), דימום ממערכת העיכול, הפרעות קצב (נדיר למדי), ולעיתים גם הופעת הזיות. הזיות (ומחלת הסיכזופרניה) קשורים לפעילות מוגברת של דופמין במוח, ולכן העלאה תרופתית של דופמין עלולה לגרום להזיות, אך כמובן לא למחלת הסכיזופרניה עצמה.

מתי כדאי להתחיל את הטיפול?

לאור היעילות הפוחתת של הטיפול בלבודופה בפרקינסון, קיים ויכוח ארוך שנים בנוגע לזמן האידיאלי להתחיל את הטיפול התרופתי. מרבית הרופאים המטפילם במחלה סוברים שכדאי להתחיל את הטיפול רק לאחר שהחולה טופל כבר בתרופות אחרות כנגד פרקינסון, ולאחר שהסימפטומים מפריעים לאיכות החיים באופן משמעותי – כדי לאפשר תקופה ממושכת ככל הניתן של טיפול יעיל בלבודופה. לעומת זאת, קיימת אסכולה רפואית המצדדת דווקא בהתחלה מוקדמת של הטיפול בלבודופה בפרקינסון.