חשיפה לרעלים סביבתיים במחלת פרקינסון

מחקר חדש מראה שחשיפה לרעלי כימיקלים מסוימים הנמצאים בחומרי הדברה עלולה להגביר את הסיכון למחלת פרקינסון בקרב אנשים עם היסטוריה משפחתית של המחלה.

לדברי החוקרים, הממצאים תומכים בקשר אפשרי בין רעלנים סביבתיים למחלת פרקינסון, ועשויים לסייע בהסבר הסיבה בגללה אנשים עם גורמי סיכון גנטיים למחלה לוקים בה, בעוד שאחרים לא.

מחלת פרקינסון היא הפרעה נוירולוגית נפוצה העשויה להתרחש באופן אקראי או כתוצאה ממוטציות גנטיות של התורשה.

במחקר, שפורסם בכתב העת 'ביולוגיה נוכחית', החוקרים בחנו זבובי פירות החסרים שתי צורות של גן הקשור לצורת מחלת פרקינסון. זבובי פירות אלו גורמים במיוחד לרגישות מוגברת לחשיפה לקוטלי עשבים וחרקים, הגורמת למוות לאחר החשיפה.

הוכחה חדשה של קשר סביבתי למחלת פרקינסון

החוקרים מבססים את מחקרם על ממצאים קודמים המעידים על חשיפה לרעלים סביבתיים העשויים להגביר את הסיכון לפתח את המחלה באמצעות הגברת קצב הלחץ החמצוני. מתח חמצוני קשור ליכולת הגוף לחסל רדיקלים חופשיים בגוף, ועלול לגרום נזק לתאים.

במחקר, החוקרים הראו שזבובים חסרים צורות של גן DJ-1 היו נורמאליים בתנאים סטנדרטיים. אך כשהם נחשפו למינונים גבוהים של קוטל העשבים פרקוואט וקוטלי חרקים, אשר בעבר נקשרו למחלת פרקינסון, הזבובים סבלו ממתח חמצוני קיצוני, ומתו.

רגישות לרעלי כימיקלים

לדברי החוקרים, ממצאים אלו מצביעים על העובדה לפיה אובדן תפקוד גנטי של DJ-1, מגביר את הרגישות לכימיקלים הגורמים ללחץ חמצוני.

הם מסבירים שבשילוב השפעות אלו, התוצאות של המחקר מאירות מחדש את הקשר הביולוגי בין הצורות התורשתיות והספורדיות של מחלת פרקינסון, ועשויות להוביל לטיפולים יעילים יותר.

השפעות מוחיות של חשיפה לרעלים

ללא קשר לגורמים המסיסים בחומרים רעילים, מחלת פרקינסון מתרחשת כתוצאה מחשיפה לנוירונים המשחררים דופאמין במרכז קטן של המוח הנקרא "החומר המהותי". חלק זה של המוח מספק, כשהוא פועל באופן תקין, דופאמין לסטריאטום השכן, על מנת לסייע בתיאום התנועה.

באמצעות סדרת חיבורים מורכבים, אותות מוחיים מוצאים את דרכם אל הקורטקס המוטורי, המשפיע על התנועה. אך כאשר נוירונים בחלק החומר המהותי במוח מתים, התפקוד משתבש ומופיעים התסמינים הקלסיים הקובעים את המחלה, הכוללים רעידות, האטת תנועה, ונוקשות.