אבחון פרקינסון

למרות שמחלת פרקינסון היא מחלה מוכרת ונפוצה יחסית, לא קיימים מדדים חד משמעיים, כמו בדיקות דם או הדמיות שונות לאבחונה בשלבים מוקדמים.

אבחון פרקינסון בשלבים ראשוניים

בדרך כלל הסימפטום הראשון שמופיע במחלה הוא רעד בידיים, כאשר הרעד קל, כמעט בלתי מורגש וכמעט בלתי נראה. בנוסף לכך, בעיקר סביבתו הקרובה של החולה תתחיל לשים לב לשינויים קלים.

הבעות הפנים נעשות פחות ברורות ומובהקות, כאשר לפעמים נראה האדם כאילו הוא עוטה מסכה והבעותיו אינן משתנות כלל.

האדם נראה איטי יותר בתנועותיו, כאילו הוא מהסס לפני כל תזוזה. גם דיבורו של החולה עשוי להשתנות- הדיבור נעשה איטי והססני יותר והפקת המילים והעיצורים נעשית "רכה" יותר. בנוסף, עשוי החולה או קרוביו לשים לב לרגזנות, עצבנות או דיכאון שאינם מוסברים בשום דרך אחרת.

להופעתם של תסמינים אלה קל לשים לב בדיעבד, אחרי שיודעים לקשרם לפריצת מחלת פרקינסון. תסמינים אלו, אינם פוגעים באופן משמעותי בתפקוד ובהתחלה החולה בכלל לא ישים אליהם לב ולא יפנה לבדיקות רפואיות.

אבחון פרקינסון בשלבים מתקדמים

תקופת הסימנים המקדימים הראשוניים יכולה להיות קצרה ביותר או להתארך אפילו במשך חודשים ושנים. בדרך כלל מגיעים החולים לאבחון רפואי כאשר הסימפטומים מתחזקים ומתחילים לפגוע בתפקוד. הסימפטום הנפוץ ביותר הגורם לחולים להגיע לרופא הוא הרעד.

ראשית, הרעד הוא הסימפטום המוכר ביותר של המחלה וכאשר אדם שם לב לכך שידיו רועדות, האפשרות של פרקינסון עשויה לעלות בראשו. שנית, הרעד עשוי להתחיל להפריע לאדם בתפקודו.החולים מתקשים למשל להחזיק חפצים קטנים, דברים נופלים להם מהידיים או נשפכים. גם הסביבה מתחילה לשים לב לכך שידיו של החולה רועדות.

ביצוע האבחון

שכיחות מחלת הפרקינסון בישראל עומדת נכון לרגעים אלה על כ- 25,000 אנשים. האבחון הראשוני של המחלה עשוי להתבצע על ידי רופא משפחה, אך בדרך כלל הוא יפנה את החולה לאבחון משלים וסופי אצל נוירולוג – רופא המומחה בתהליכים מוחיים. בכל מקרה, אבחון המחלה נעשה על ידי בחינת הסימפטומים העיקריים הצפויים להופיע במחלה והשוואתם לסימפטומים מהם סובל הפונה. כאמור, בשלבים מוקדמים של המחלה אפילו רופאים מומחים יתקשו באבחונה ויתכן שרק יעלו השערה לגבי המשך התפתחותם של הסימפטומים.

ככל שהמחלה מתקדמת, כך קל יותר לראות שהסימפטומים מהם סובל החולה (רעד, איטיות מוטורית והגבלה בתנועה, חוסר שיווי משקל ונוקשות של השרירים) תואמים להגדרתה של מחלת הפרקינסון. בשלבים מתקדמים אלה ניתן לערוך סריקות מוחיות (כגון CT או FMRI), בהן ניתן לראות את הירידה המשמעותית במספר התאים היוצרים דופמין באזור במח הנקרא Substantia Nigra.

בדרך כלל בדיקות אלה מתקיימות מטעמים מחקריים, לאחר אבחון המחלה על פי הסימפטומים שלה.

פרקינסון שניוני ופרקינסוניזם

קיימים שני מצבים עיקריים הדומים בהופעתם לפרקינסון, אך למעשה אינם מהווים את המחלה עצמה וגם הטיפול בהם צריך להיות שונה. מצבים אלה הם הסיבה העיקרית לכך שאבחון פרקינסון צריך להתבצע על ידי רופא מומחה, שידע גם לשלול את האפשרות הסימפטומים מעידים על מחלה או מצב אחר שאינו פרקינסון.

פרקינסון שניוני: במצב זה, גורמים חיצוניים שונים פוגעים ביכולתו של הנוירון לייצר או לקלוט את הדופמין, ולכן נוצרים סימפטומים הדומים לאלה המופיעים בפרקינסון ראשוני. הסיבה העיקרית להיווצרותו של מצב זה הוא שימוש בסמים פסיכואקטיביים.

פרקינסוניזם: זהו מצב של סימפטומים דמויי פרקינסון, בדרך כלל לא כל הסימפטומים המאפיינים את המחלה, המופיעים כתוצאה ממחלה אחרת. קיימות הפרעות מוחיות שאינן פרקינסון שיוצרות סימפטומים אלה, וכן תרופות שונות (כגון תרופות לטיפול בסכיזופרניה) אשר יוצרות את התופעות.

לקריאה באותו נושא: פריצת דרך ישראלית לאבחון וטיפול מוקדם בפרקינסון